למנצח בנגינות מזמור שיר בצורת המנורה – תהילים ס״ז

פירוש מזמור ס״ז — על מה המזמור מדבר

מזמור ס״ז הוא תפילה קצרה לברכה ולהארת פנים, המתרחבת מברכת ישראל לבקשה שכל העמים יכירו בדרכו של הקב״ה, וחותמת בברכת הארץ ויבולה.

הפתיחה — „אֱֽלֹהִ֗ים יְחׇנֵּ֥נוּ וִיבָרְכֵ֑נוּ יָ֤אֵֽר־פָּנָ֖יו אִתָּ֣נוּ סֶֽלָה” — מהדהדת את לשון ברכת כהנים („יְבָרֶכְךָ… יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ”, במדבר ו׳, כ״ד–כ״ו), אלא שכאן הברכה אינה נשארת בעם ישראל בלבד אלא מובילה לבקשה רחבה: „לָדַ֣עַת בָּאָ֣רֶץ דַּרְכֶּ֑ךָ בְּכׇל־גּ֝וֹיִ֗ם יְשׁוּעָתֶֽךָ”.

במרכז המזמור התפילה „יִ֥שְׂמְח֥וּ וִירַנְּנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים ׀ בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה” — בקשה לעולם המונהג ביושר, שבו העמים מכירים במלכות ה׳. הסיום חוזר אל הברכה הארצית: „אֶ֭רֶץ נָתְנָ֣ה יְבוּלָ֑הּ יְ֝בָרְכֵ֗נוּ אֱלֹהִ֥ים אֱלֹהֵֽינוּ”. כך נע המזמור מברכה אישית, דרך הכרת כל העמים, אל ברכת השפע.

מקבילת לשון ברכת הכהנים מבוססת על הכתוב (במדבר ו׳, כ״ד–כ״ו); תיאור מהלך המזמור הוא סיכום פרשני של העמוד.

מדוע מזמור ס״ז נכתב בצורת המנורה? (המבנה וכיוון הקריאה)

הצורה נשענת על התאמה מספרית בין המזמור למנורת המקדש. האבודרהם כותב ששבעת הפסוקים שאחרי פסוק הפתיחה מכוונים כנגד שבעת קני המנורה, ש-49 תיבות גוף המזמור מכוונות כנגד רכיבי המנורה, ושארבע מילות פסוק הפתיחה מכוונות כנגד מלקחיה ומחתותיה. ומובא בבן איש חי (הגדת "אורח חיים") ששבעת הפסוקים כנגד שבעת הקנים רומזים לשבעה עניינים: חנינה, ברכה, אור, ישועה, הודאה, שמחה ורננה.

ארבעים ותשע מילות גוף המזמור (נספרות כתיבות — מילים המחוברות במקף, כגון "כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ", נמנות בנפרד) מיוחסות גם כנגד 49 חלקי המנורה — 22 גביעים, 11 כפתורים, 9 פרחים ו-7 נרות (שמות כ״ה, ל״א–מ׳; מנחות כ״ט ע״א) — וכנגד 49 ימי ספירת העומר (ויקרא כ״ג, ט״ו–ט״ז).

כיוון הציור: קיימים סידורים גרפיים בכיוונים שונים; מי שנוהג לפי סידור או מסורת קהילה מסוימת יפעל לפי אותו מנהג (שבט מוסר; שו״ת משנת יוסף).

מקור המנהג: דוד המלך, החיד״א והאבודרהם

מקור הצורה אינו בתורה עצמה, אלא במסורת: חכמים לאורך הדורות תיארו וכתבו את המזמור בצורת מנורה. להלן מקורות כתובים, מסורות מיוחסות ותיעוד חזותי ומחקרי, מן הקדום למאוחר:

מיוחס לבעל הרוקח · יראת אל
מיוחס לר׳ אלעזר מגרמייזא, ה"רוקח" (אשכנז, המאות י״ב–י״ג) שבח הקשור לראיית המזמור ולאמירתו בצורת מנורה — מסורת מוקדמת לאבודרהם ולחיד״א. הדברים מובאים בשמו בספר "יראת אל", המיוחס לבעל הרוקח, שנדפס בתוך הכרך "דרוש המלבוש והצמצום"; מסורת קרובה מובאת גם ב"מנורת זהב טהור" המיוחס למהרש״ל. (המיפוי המספרי המפורש — 7 הקנים ו-49 התיבות — מובא בעמוד בשם האבודרהם.)

האבודרהם · מקור ישיר
האבודרהם כותב שהמזמור נקרא "מזמור המנורה", ושהקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק את המנורה הטהורה בבית המקדש וכאילו הקביל פני שכינה.

מנהג מתועד
המזמור מופיע בצורת מנורה בלוחות "שִׁוִּיתִי" רבים ובסידורים לפי נוסח ספרד, ונכלל גם בתיקון חצות לפי האריז״ל. להבהרה: "שִׁוִּיתִי" עצמו הוא יצירה רחבה יותר — על שם הפסוק "שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד" — שלעיתים כוללת בתוכה גם את מזמור ס״ז בצורת מנורה; כלומר מזמור המנורה ולוח ה"שִׁוִּיתִי" הם רכיבים קשורים אך לא זהים.

בשם החיד״א · מדבר קדמות
מובא בשם החיד״א (ר' חיים יוסף דוד אזולאי), בספר "מדבר קדמות", בשם קונטרס "מנורת זהב" (שנדפס גם בשם "מנורת זהב טהור"), שהועתק מכתב יד ומיוחס למהרש״ל (ר׳ שלמה לוריא), ש"הראה הקב״ה לדוד מזמור זה כתוב על טס של זהב עשוי בצורת מנורה, ודוד המלך היה הולך עם מזמור זה הכתוב בצורת מנורה ומנצח את כל אויביו". מסורת קרובה מובאת בספרי בני יששכר ואגרא דפרקא (בשם "תורת העולה" להרמ״א): "מקובל בידינו שעל מגינו של דוד היה מצויָר צורת המנורה".

מקורות לעיון

מקורות ראשוניים — מקרא, הלכה ומנהג כתוב

• תהילים פרק ס״ז — נוסח המזמור.
• במדבר ו׳, כ״ד–כ״ו — ברכת כהנים (מקבילת לשון הפתיחה).
• שמות כ״ה, ל״א–מ׳ — מעשה המנורה וקישוטיה.
• ויקרא כ״ג, ט״ו–ט״ז — ספירת העומר (מ״ט הימים).
• ספר אבודרהם — "מזמור המנורה": שבעת הפסוקים כנגד שבעת הקנים, מ״ט התיבות, והמנהג לאומרו בכל יום.
• החיד״א — "ציפורן שמיר" (שבח האמירה מתוך קלף) ו"עבודת הקודש – כף אחת" (סגולת ההגנה וההצלחה).
• מועד לכל חי לר' חיים פלאג׳י (סי׳ ה אות כא) — אמירת המזמור בימי ספירת העומר בסמוך לברכת כהנים; מובא בשם "שלמי חגיגה" (דף רצ״ח ע״ד), בשם "אגרת הרמב״ן".
• כף החיים לר' חיים פלאג׳י (סי׳ יב אות יד) — בשבח אמירת המזמור מתוך קלף, בשם "מדבר קדמות".
• כף החיים לר' יעקב חיים סופר — או״ח סי׳ ק״י אות ל״ו (בשם שבט מוסר): אמירה שבע פעמים ביציאה לדרך; וכן או״ח סי׳ תפ״ט (ספירת העומר).
• שמן ששון (על שער הכוונות, דרוש ה׳ מדרושי העומר, אות כ״ג) — האומרו שבע פעמים בכל יום, "אל יחסר מזונו".
• בן איש חי — "בציור השכל בלבד סגי"; ו"עוד יוסף חי" — להעמיד את הציור זקוף.
• הגדת "אורח חיים" לבן איש חי — שבעה עניינים כנגד שבעת הקנים: חנינה, ברכה, אור, ישועה, הודאה, שמחה ורננה.
• שבט מוסר; שו״ת משנת יוסף — דיונים באופן הציור ובכיוון הכתיבה. קיימים סידורים גרפיים בכיוונים שונים, והנוהג לפי סידור או מסורת קהילה מסוימת יפעל לפי אותו מנהג.
• שולחן ערוך או״ח קכ״ח, כ״ו (ע״פ סוטה מ ע״א); חזון עובדיה (הרב עובדיה יוסף), הלכות יום טוב, עמ׳ רל״ו — זמן האמירה: לאחר ברכת כהנים שבסדר הבוקר, לא בשעת נשיאת כפיים עצמה.

חיבורים ומסורות מיוחסים

• ספר "יראת אל" — רמזים וסגולות למזמור ס״ז בצורת מנורה, מיוחס לר׳ אלעזר מגרמייזא בעל הרוקח — נדפס בתוך הכרך "דרוש המלבוש והצמצום". משמש בעמוד כמקור לשבחים ולסגולות הקשורים לראיית המזמור בצורת מנורה.
• קונטרס "מנורת זהב" (שנדפס גם בשם "מנורת זהב טהור"), מיוחס למהרש״ל (ר׳ שלמה לוריא) — מסורת המזמור בצורת מנורה ומגינו של דוד (הובאה בחיד״א, "מדבר קדמות"), וכן הסגולות: מציאת חן ושכל טוב, בן עולם הבא, והגנה על הקהל כשהציור קבוע בארון הקודש.
• שו״ת צמח צדק הקדמון; שו״ת משנת יוסף (ח״ד סי׳ ל״ב) — הגנה על הקהל.
• פסקי תשובות (בשם "אור לשמים") — טהרת המחשבה בהתבוננות בצורת המנורה.

תיעוד מחקרי

• אוסף Magnes (אוניברסיטת ברקלי), "The Power of Attention: Shiviti Manuscripts" — תיעוד מסורת איטלקית מן המאה ה-14 לשילוב מזמור ס״ז בצורת מנורה בסידורים.
• כתב יד "צורת המנורה לפי תהלים ס״ז", משנת שי״ח (1558), המוחזק בספריית אוניברסיטת פרנקפורט (Ms. Oct. 203) — דוגמה היסטורית מתועדת למזמור ס״ז בצורת מנורה (מוצג בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית).

על הסופר

הסופר יהודה דוד — מייסד "מן הסת״ם", סופר סת״ם בעל ניסיון רב-שנים בכתיבת סת״ם ומוסמך לרבנות; למד בצפת מפי מומחה ונבחן בידי הרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה. "מן הסת״ם" היא ספק מוכר של משרד הביטחון, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, ומתמחה בכתיבה אישית על קלף אמיתי, בדיו כשר, על פי כללי כתיבת הסת״ם.