שיחה טלפונית

מוסר · מקור · סגולה

אגרת הרמב״ן — הנוסח המקובל, המלא והמנוקד

 

כאן תמצאו את נוסח אגרת הרמב״ן המקובל, המלא והמנוקד לקריאה, העתקה, הדפסה והורדה — איגרת המוסר הקצרה שכתב רבנו משה בן נחמן (הרמב״ן) לבנו, ולצידה הסבר על מקורה, ההבטחה שבסיומה, ומתי ובאיזו תדירות נהוג לקרוא בה.

הנוסח המלא והמנוקד לקריאה

הורדת PDF ↓ תמונה להדפסה ↓

א"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א ח).

בתִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחֲטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (נדרים כב ע"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".

גוְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

דוּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן (ע"פ אבות ג, א), לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב ו יח): "הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע"פ משלי טו יא). וְנֶאֱמַר (ירמיהו כג כד): "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'".

הוְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

ווְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ", וגו'.

זוּבַמֶּה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכֹּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים (ע"פ עירובין יג ע"ב). לָכֵן הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ, וִינַשְּׂאֲךָ הַמָּקוֹם.

חעַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד.

טבְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ.

יוְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם. וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ – אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ.

יאוֶהֱוֵי זָהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָּמִיד, אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמָהּ. וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ. וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה.

יבוְהָסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְטַהֵר רַעְיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ.

יגוְכֵן תַּעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, וְלֹא תֶחֱטָא. וּבָזֶּה יִהְיוּ דְבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים; וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה, וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י יז): "תָּכִין לִבָּם – תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ".

ידתִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל, עַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה.

נוסח אגרת הרמב״ן המלא חקוק על קיר בית הכנסת הרמב״ן בעיר העתיקה בירושלים
אותו נוסח, חקוק באבן: אגרת הרמב״ן על קיר בית הכנסת "הרמב״ן" בעיר העתיקה בירושלים. צילום: Deror avi — CC BY-SA 3.0.

מתי ובאיזו תדירות נהוג לקרוא את אגרת הרמב״ן?

האיגרת עצמה קובעת בסיומה: ״תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת״ — קריאה של פעם בשבוע לפחות, כדי לקיימה וללכת בה תמיד.

  • זו הוראה מפורשת מתוך האיגרת עצמה, לא מנהג שנוסף לה מבחוץ.
  • קריאת האיגרת כולה אורכת דקות ספורות, בהתאם לקצב הקריאה.
  • למי שמוסיף וקורא בה יום־יום מכוונת ההבטחה שבסיום האיגרת, המובאת להלן.

ההבטחה שבסיום האיגרת

"וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל, עַד עוֹלָם"

מתוך גוף האיגרת (קטע י״ד) בנוסח המקובל הנדפס בסידורים — לא סגולה חיצונית שיוחסה לה מבחוץ.

הערת נוסח: בדפוס הראשון של האיגרת (בתוך ראשית חכמה, ונציה של"ט 1579, שער הענווה) מסתיים הציטוט במילים ״וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים״, ומשפט ההבטחה אינו מופיע בו — הוא מצוי בנוסח המקובל שבסידורים ובמהדורות מאוחרות. נבדק ישירות מול סריקת מהדורת של"ט.

העמוד שבו נדפסה האיגרת לראשונה: ראשית חכמה לרבי אליהו די וידאש, ונציה של"ט (1579), שער הענווה — הדפוס שגם ייחס אותה לראשונה בדפוס לרמב״ן ("כתב הרמב״ן באגרת ששלח לבנו"). מקור הסריקה: Internet Archive (עותק ספריית אוניברסיטת ברנדייס) — נחלת הכלל.

מהי אגרת הרמב״ן, ומי כתב אותה?

אגרת הרמב״ן היא איגרת מוסר קצרה, המיוחסת במסורת קדומה לרבנו משה בן נחמן — הרמב״ן, מגדולי חכמי ספרד במאה השלוש־עשרה. לפי המסורת נשלחה לבנו. בעמוד זה הנוסח המקובל מחולק לארבעה־עשר קטעים לנוחות הקריאה והלימוד.

לעומת חיבוריו ההלכתיים והפרשניים הגדולים, זהו טקסט תמציתי ואישי, שמתאר בשפה פשוטה כיצד מידה אחת מביאה אל הבאה אחריה — מהרגל היומיומי ועד לתכלית:

מהלך המידות באיגרת הרמב״ן

כיצד מידה אחת מביאה אל הבאה אחריה

  1. לדבר תמיד בנחת
  2. ניצול מן הכעס
  3. מידת הענווה
  4. מידת היראה
  5. שמירה מן החטא
  6. שמחה בחלקו
  7. רוח השכינה
    וזיו כבודה
  8. חיי
    העולם
    הבא

— דיבור בנחת הוא תחילת הדרך —

משם ממשיכה האיגרת להדרכה מעשית — כיצד לדבר, כיצד להתפלל, כיצד ללמוד — ומסתיימת בהוראה לקרוא בה פעם בשבוע.

גלגולי הנוסח: כתבי היד והדפוס הראשון

האיגרת נמסרה לאורך הדורות בכמה כתבי־יד ונוסחים. ציר הזמן שלהלן מציג את העדים לפי סדר כרונולוגי:

  1. 1194–1270 הרמב״ןלפי המסורת, כותב איגרת מוסר לבנו אחרי הליכתו לארץ ישראל
  2. כתב יד פרמה 2784העד הכתוב המוקדם ביותר הידוע; משמר נוסח קדום ולא־שלם
  3. מאה ט״ו–ט״ז כתב יד פריזעד נוסח מאוחר יותר (Ms. hébr. 710)
  4. הדפוס הראשוןראשית חכמה, ונציה: הייחוס המודפס הראשון לרמב״ן, בלי משפט ההבטחה
  5. מאה י״ח–י״ט כתב יד ציריךעד נוסח מאוחר (Ms. Heid. 153)
  6. כיום הנוסח המקובלכפי שנדפס בסידורים וכולל משפט ההבטחה (הנוסח שבראש עמוד זה)

הפרטים המלאים על כל עד נוסח - מקום שמירה, קטלוג ומה מייחד אותו:

עד הנוסח תקופה מקום וקטלוג מה מיוחד בנוסח
כתב יד פרמה 2784 (קטלוג דה־רוסי 1390) נכתב בשנת ה'מ"ז (1287), כ־17 שנה בלבד אחרי פטירת הרמב"ן כתב היד שמור בספריית פלטינה שבפרמה, ורישומו נגיש במערכת ״כתיב״ אחד מעדי הנוסח הקדומים ביותר הידועים. בדף 137ב מופיע נוסח קדום של האיגרת, בכותרת "נוסח הכתב הזה שלח רבינו משה בהר' נחמני לבנו אחר הליכתו בארץ ישראל". הנוסח הקדום שונה מהמקובל: הוא נפתח "בני הנאמן לי, זכור תמיד מעשי אשר ראית בעמדך אתי", ואינו שלם — המעתיק סיים "לא מצאתי יותר". את הנוסח הקדום פרסם והשווה הרב יעקב משה שורקין
כתב יד פריז מאה ט"ו־ט"ז הספרייה הלאומית של צרפת, Ms. hébr. 710 — רשום במערכת ״כתיב״ עד נוסח מאוחר יותר
כתב יד ציריך מאה י"ח־י"ט Zentralbibliothek, Ms. Heid. 153 — רשום אף הוא במערכת ״כתיב״ עד נוסח מאוחר
הדפוס הראשון — ראשית חכמה לרבי אליהו די וידאש ונציה של"ט, 1579 בתוך שער הענווה שם גם הייחוס המודפס הראשון לרמב״ן

מכל עדי הנוסח שבטבלה — הנוסח שבעמוד זה אינו אחד מנוסחי כתבי היד הקדומים, אלא הנוסח המקובל והרווח בסידורים.

ייחוס האיגרת לרמב״ן

הייחוס נשען על עדות קדומה במיוחד:

  • כתב יד פרמה 2784 (1287), כ־17 שנה בלבד אחרי פטירת הרמב״ן, נושא כותרת מפורשת: "נוסח הכתב הזה שלח רבינו משה בהר' נחמני לבנו אחר הליכתו בארץ ישראל".
  • הדפוס הראשון (ראשית חכמה, ונציה של"ט 1579) הביא אותה בשם הרמב״ן — "כתב הרמב״ן באגרת ששלח לבנו" — וכך נתקבלה בסידורים ובספרות המוסר מאות שנים.

את ההשערה, שהעלה הרב טוביה פרשל (שמקור חומרי המוסר שבאיגרת בדברי רבי משה מאיוורא), דחו חוקרי ספרות הראשונים שנדרשו לה: האיגרת השלמה — מבנֶהָ, פתיחתה האישית והיקפה הרעיוני — שונה מהותית מאותם קטעי מוסר. הרב חיים דוב שעוועל, שערך והוציא לאור את מהדורת כל כתבי הרמב״ן, קבע: "לדעתי אין ספק שהאגרת היא באמת של הרמב״ן"; ולצדו החזיקו בייחוס גם פרופ' ישראל מ' תא־שמע, הרב יעקב משה שורקין ופרופ' עודד ישראלי.

דיוקן מאויר (דמיוני) של רבינו משה בן נחמן — הרמב״ן — מגלויה מראשית המאה ה-20
רבינו משה בן נחמן (הרמב״ן) — דיוקן מאויר מאוחר, פרי דמיון האמן (לא נשתמר דיוקן אותנטי של הרמב״ן). איור: מאיר קונשטט, גלויה, ראשית המאה ה-20 — נחלת הכלל.

מבנה האיגרת — מפה קצרה ללימוד

האיגרת בנויה משני חלקים וחתימה — מבנה נוח ללימוד עצמי, לחברותא או להוראה. מספור הקטעים (א–יד) זהה לנוסח המלא שבראש העמוד:

  • חלק א קטעים א–ז — היסוד המחשבתישרשרת מידות הנבנות זו מזו: דיבור בנחת ← הינצלות מן הכעס ← מידת הענווה ← יראת שמים ← שמחה בחלקו; ובצידה אזהרה מן הגאווה, שהיא "מרידה במלכות שמים".
  • חלק ב קטעים ח–יג — ההדרכה המעשיתנפתח במילים "עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ", ומתרגם את המידות להנהגות יומיומיות: דיבור ומבט, יחס מכבד לכל אדם, לימוד תורה על מנת לקיים, חשבון נפש בבוקר ובערב, וכוונה בתפילה.
  • חתימה קטע יד — הוראת הקריאה וההבטחהקריאה שבועית קבועה ("פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת"), וההבטחה למי שקורא בה בכל יום — יֵעָנֶה מן השמים.

ביאור קצר לכל קטע

חלק א · היסוד המחשבתי (קטעים א–ז)

  1. א. הפתיחה היא ציטוט מדויק ממשלי א ח. הפנייה "בְּנִי" קובעת את אופי האיגרת כולה: הדרכה אישית מאב לבן, הנשענת על סמכות הפסוק.
  2. ב. ההוראה המעשית הראשונה — לדבר בנחת. הסדר מכוון: האיגרת אינה פותחת בדרישה "אל תכעס", אלא בפעולה שאפשר לבצע, שההרגל בה מרחיק את הכעס מאליו. המקור המצוטט: מאמר הגמרא בנדרים כב ע"א (רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן), הדורש את "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ".
  3. ג. מן ההינצלות מהכעס נפתחת הדרך לענווה, והאיגרת מעגנת זאת בפסוק "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'" — הענווה קודמת ליראה ומולידה אותה.
  4. ד. שלוש השאלות — "מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" — הן לשון המשנה באבות (ג, א) בשם עקביא בן מהללאל, שהאיגרת שוזרת בתוך שרשרת המידות.
  5. ה. תכליתו הרוחנית של מהלך המידות בחלק זה: המידות אינן מטרה לעצמן אלא שער — "אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה".
  6. ו. הגאווה מוגדרת מרידה במלכות שמים, על יסוד "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" — המתגאה מתהדר בלבוש שאינו שלו.
  7. ז. שלוש טענות הגאווה — עושר, כבוד וחכמה — נענות בזו אחר זו מן הפסוקים, והחתימה: "הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ וִינַשְּׂאֲךָ הַמָּקוֹם" (ע"פ עירובין יג ע"ב).

חלק ב · ההדרכה המעשית (קטעים ח–יג)

  1. ח. "עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ" — המעבר מהעיקרון אל המעשה. ההנחיות גופניות ממש: קול, ראש, עיניים — "וְלִבְּךָ לְמַעְלָה". וכאן ההנחיה הנודעת ביותר: "וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ", עם הנמקה לכל מצב.
  2. ט. תודעת העמידה לפני ה': לחשוב בכל עת "כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". ההנהגה כלפי הבריות מעוגנת בתפיסה של נוכחות השכינה — לא רק בנימוס חברתי.
  3. י. הבושה שבקטע זה היא צניעות וריסון — לענות בנחת "כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ" — ולא ביטול עצמי.
  4. יא. עקרון הלימוד של האיגרת: לימוד על מנת לקיים. לאחר כל לימוד — "תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ", ולצידו חשבון נפש קבוע בבוקר ובערב.
  5. יב. הכנת הלב לתפילה: הסרת "דִבְרֵי הָעוֹלָם", טהרת המחשבה, ומחשבה הקודמת לדיבור.
  6. יג. הסיכום: יושר בדיבור, במעשה ובמחשבה מוליד תפילה "זַכָּה וּבָרָה" — על יסוד "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ".

חתימה (קטע יד)

  1. יד. הוראת הקריאה השבועית וההבטחה. על גלגולי הנוסח של משפט ההבטחה בין הדפוס הראשון לנוסח המקובל — ראו הערת הנוסח לעיל.

ההבדל בין אגרת הרמב״ן לאגרת הקודש המיוחסת לרמב״ן

אלו שני חיבורים שונים לגמרי, למרות דמיון השמות — ולכן חשוב לדייק בשמו של השני: "אגרת הקודש המיוחסת לרמב״ן" — מחברהּ אינו ידוע בוודאות.

היבט ההשוואה אגרת הרמב״ן (העמוד הזה) אגרת הקודש המיוחסת לרמב״ן
נושא מוסר: הרחקת הכעס, מידת הענווה, יראת שמים תמידית קדושת הזיווג וחיי האישות
ודאות הייחוס לרמב״ן מיוחסת לרמב״ן בעדות קדומה במיוחד (כתב יד 1287, דפוס 1579); השגה שהועלתה במחקר נדחתה בידי חוקרים מרכזיים (ראו לעיל) מחברהּ אינו ידוע בוודאות; הייחוס לרמב״ן שנוי במחלוקת
למי נכתב איגרת אישית לבנו של הרמב״ן חיבור עצמאי, לא איגרת לבן
כינוי נפוץ נוסף "ברכת הרמב״ן" (שם עממי, לא ביבליוגרפי) "חופת חתנים" (בין כינוייו ההיסטוריים)
אגרת הרמב״ן כתובה ביד על קלף, בעבודת סופר סת״ם — מן הסת״ם

אגרת הרמב״ן כתובה בעבודת יד על קלף

האיגרת נכתבת אות אחר אות, בקולמוס על קלף עור אמיתי, בעבודת סופר סת״ם.

להזמנה אצל
מן הסת״ם ←
כתיבה כתובה בידי סופר סת״ם, בכתב אשורי
חומר על קלף עור אמיתי
מסגור בכתיבה ממוסגרת אישית
מחיר 2,400 ₪

שאלות נפוצות

איך מדפיסים או מורידים את אגרת הרמב״ן (PDF או תמונה)?

אפשר להוריד ישירות כאן: קובץ PDF מלא ומנוקד · תמונה להדפסה (PNG, כל הנוסח בגיליון אחד). באותה מידה, מעל הנוסח בראש העמוד יש כפתורים להעתקת הטקסט ללוח, להדפסה ישירה (עמוד נקי) ולהורדת שני הקבצים. בנוסף מוצגות בעמוד תמונה של האיגרת כתובה בעבודת יד על קלף, ותמונת העמוד שבו נדפסה לראשונה (ונציה 1579).

מתי ובאיזו תדירות נהוג לקרוא את אגרת הרמב״ן?

האיגרת עצמה קובעת בסיומה: "תקרא האיגרת הזאת פעם אחת בשבוע ולא תפחת" — קריאה של פעם בשבוע לפחות.

האם יש נוסח מנוקד לאגרת הרמב״ן?

כן. הנוסח המלא בעמוד זה מנוקד במלואו, וניתן להעתקה, הדפסה והורדה בחינם.

מה ההבטחה שבסוף אגרת הרמב״ן?

הקטע האחרון בנוסח המקובל מבטיח שהקורא בה בכל יום ייענה מן השמים על מה שעל ליבו לשאול. זהו חלק מנוסח האיגרת הנדפס בסידורים, לא סגולה חיצונית. הערת נוסח: בדפוס הראשון (ראשית חכמה, ונציה 1579) משפט ההבטחה אינו מופיע — הציטוט שם מסתיים ב"ותזכה לעולם הבא הצפון לצדיקים".

האם אגרת הרמב״ן מופיעה בסידור התפילה?

כן. האיגרת זכתה לתפוצה רבה ונדפסה במהדורות רבות של סידור התפילה. הנוסח שבעמוד זה הוא הנוסח המקובל והרווח בסידורים.

מהי אגרת הרמב״ן?

איגרת מוסר קצרה, המיוחסת במסורת לרבנו משה בן נחמן (הרמב״ן, מגדולי חכמי ספרד, 1194–1270), ולפי המסורת נשלחה לבנו; בעמוד זה היא מחולקת ל־14 קטעים לנוחות הקריאה. עוסקת בהרחקת הכעס, מידת הענווה ויראת שמים תמידית, ומסתיימת בהוראה לקרוא בה פעם בשבוע.

מי כתב את אגרת הרמב״ן?

הרמב״ן — רבי משה בן נחמן, מגדולי הראשונים בספרד במאה ה-13 — ששלח אותה לבנו. הייחוס מתועד כבר בכתב יד משנת 1287, כ־17 שנה בלבד אחרי פטירתו, והשגה שהועלתה עליו במחקר נדחתה בידי חוקרים מרכזיים.

האם אגרת הרמב״ן ואגרת הקודש המיוחסת לרמב״ן הן אותו החיבור?

לא. אגרת הקודש המיוחסת לרמב״ן עוסקת בקדושת הזיווג, ומחברהּ אינו ידוע בוודאות: יש המייחסים אותה לרמב״ן, וייחוס זה שנוי במחלוקת. אגרת הרמב״ן שבעמוד זה היא איגרת המוסר הקצרה, המיוחסת במסורת הקדומה לרמב״ן — ייחוס הנתמך במסורת מתועדת מוקדם (כתב יד 1287, דפוס 1579), אף שגם הוא נדון במחקר.

האם ברכת הרמב״ן זה אותו הדבר?

לעיתים, בעיקר בשיח עממי ובאתרי יודאיקה, משתמשים בכינוי "ברכת הרמב״ן" ביחס לאגרת זו, בשל תוכנה — ברכה, הדרכה והבטחה לבן. אין זה שמה הביבליוגרפי המקובל, אך הנוסח המכוון בכינוי זה זהה לזה שבעמוד זה.

מהן הטעויות הנפוצות ביותר בנוגע לאגרת הרמב״ן?

שלוש טעויות חוזרות: לבלבל בינה לבין אגרת הקודש המיוחסת לרמב״ן — חיבור שונה לחלוטין; לקבוע בוודאות את זהות הבן הנמען, בעוד שהמקורות אינם חד־משמעיים; ולהציג את ההבטחה שבסיום כנוסחת קסם אוטומטית, במקום כברכה הקשורה ליישום האיגרת בפועל — לקיימה וללכת בה.

מקורות לעיון

על הסופר

הסופר יהודה דוד, כותב על קלף בקולמוס
הסופר יהודה דוד — מייסד "מן הסת״ם", סופר סת״ם בעל ניסיון רב-שנים בכתיבת סת״ם ומוסמך לרבנות; למד בצפת מפי מומחה ונבחן בידי הרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה. "מן הסת״ם" מתמחה בכתיבה אישית על קלף אמיתי, בדיו כשר, על פי כללי כתיבת הסת״ם.
עודכן: · מן הסת״ם
x

#{title}

#{text}

#{price}